טיפול 7 Treatment

הצד שלו:

ביום רביעי הלכתי לבדיקת ה pet CT. ללכת לסורוקה במקום לרמת החייל היה בהחלט שדרוג, היות ומאוד נחמד לוותר על שעתיים וחצי על הכביש. פחות נחמד היה לגלות שהיוד שמזריקים הולך ונעשה פחות נעים לקבל, ועשה לי בחילה והרגשה די רעה, אבל לפחות זה לא נמשך הרבה זמן עד שזה עובר..

מהבדיקה הביתה בשביל.. לחכות. עשינו כל מיני דברים, אבל בסופו של דבר מאותו רגע חיכינו לטלפון מהרופא שלי. ברביעי הוא לא התקשר. למרות שהייתי אופטימי לגבי הבדיקה, הייתי די מתוח וחיכיתי בקוצר רוח. בחמישי בצהריים לא יכולתי להתאפק וכתבתי לו הודעה, והוא כתב שיחזור אלי עוד מעט. שעתיים מתוחות אחרי זה הוא התקשר. התוצאות היו טובות. אומנם לקח לי רגע להבין ש"הפוגה" זה טוב ובדיוק מה שרצינו, אבל בסוף הבנתי. נחסך לי גם להחליט בין דעות שונות של שני רופאים מכיוון שהוא הסכים עם הרופאה השנייה שהקרנות הן לא אפשרות בגלל שהגידול האחד שקרוב למעטפת הלב. המשמעות היא שעכשיו אני צריך לעשות עוד שני מחזורים של הטיפול האגרסיבי, ובזה בעצם לסיים עם המחלה.
יהיו עוד כמה חודשים להחלים ולתת למערכת החיסון להתאושש, לחזק את הגוף, ויהיו עוד בדיקות ו pet CT כל חצי שנה בעתיד הקרוב, כי המדד להבראה הוא שהמחלה לא חוזרת חמש שנים, ויכול להיות שעוד נפגוש תוצאות נוספות של הכימו, אבל בעיקרון שני מחזורים וזהו.

כרגיל, לא מבזבזים זמן וכבר ביום ראשון התחלתי את המחזור הראשון. כרגיל ליום ראשון של טיפול היה ארוך למדי, אבל נכנסתי יחסית מוקדם אז זה לא היה נוראי, ואבא ואמא באו איתי. למחרת אחי בא וליום השלישי חבר טוב. כל הטיפולים עברו בסדר סה"כ. חולשה, כאבי בטן, רגליים וראש. ההמוגלובין שלי היה 8.9 בראשון והיום כבר הגיע ל 8. אבל זה הטיפול, וככה הוא עובד.

אתמול היה לי רגע של הבנה כשקפצה לי לראש שורה מהשיר Joan of arc של לאונרד כהן.

“She said I’m tired of the war, I want the kind of job I had before”

ועם המשפט באה ההכרה למה שהרגשתי כבר כמה ימים. עייפות. עייפתי מהכימו, מלהרגיש רע, מהמחלה. פשוט עייפות. אני לא יודע אם הרשתי לעצמי להרגיש את זה רק כי כבר יש סוף באופק או בלי קשר, אבל תמיד נחמד להבין לפתע בדיוק מה אתה מרגיש.
ההכרה הזו באה ממוזיקה, שמשחקת חלק חשוב בחיי בתקופה הזו. תמיד הייתי מחובר רגשית למוזיקה, ובימים אלו שהדחקה היא חלק גדול מהם, כלי עזר כמו מוזיקה שמחבר אותי לרגשות שלי מאוד עוזר. בין אם זה לשמוע את Sufjan Stevens ולבכות, לשמוע את Neil Young ולרחף, לשמוע את Queen ולחייך או לשמוע את Alice in Chains ולזעום, המוזיקה מאפשרת לי להתחבר לרגש חזק ודי גולמי, בלי חוצצים.. וזה דבר די נהדר. החיבור שלי למוזיקה קצת קטן מאז שיש ילדים בבית, ובערב שומרים על יחסית שקט וביום מתעסקים בהם או עובדים. אבל בין הצורך לחיבור הרגשי לזמן רב שביליתי בשכיבה במיטה בלי ממש אופציה לעשות משהו אחר מלבד להקשיב למוזיקה, החיבור חזר. נחמד למצוא עוד משהו חיובי שבא מהמחלה..

 

הצד שלה:

איזה אושר. תודה לעולם, לאלוהים, ליקום, לכל מי שעזר, וחשב עלינו, והדליק נר, ושלח אנרגיות חיוביות.

הבדיקה הייתה נקיה. אין יותר גידול בבית החזה של עופר.

אמנם קצת קשה ומלחיץ לעבור עוד שני טיפולים אגרסיביים עד שנוכל לחגוג לגמרי את סיום הפרק הזה בחיינו (הרופא המליץ להמשיך עם האגרסיביים מכיוון שהם השפיעו הכי הרבה על הסרטן).. אבל אני יודעת שעופר חזק ושהזמן יעבור מהר ועוד רגע נוכל באמת לנשום לרווחה.

שנינו עדין קצת מחכים עם החגיגות הגדולות.. עופר מכיוון שהוא רוצה כמובן להיות אחרי הטיפולים הקשים… כי הוא עייף, ונמאס לו מסחרחורות, וכאבי בטן, ואיסורים וכו…

ואני.. אולי בגלל אמונות טפלות, או המשך חששות ופחדים.

אבל כבר ביקשתי לשריין לעצמי את הטיפול האחרון אחרון אחרון. בכדי שנוכל להיות ביחד ברגע שזה נגמר.

אני יודעת שהסרטן עוד ימשיך להיות חלק מהחיים שלנו.  אני יודעת שנמשיך לחשוש ממנו. שהבדיקות כל חצי שנה עוד יגרמו לנו לימים מלאי מתח. אבל נצטרך ללמוד להסתדר.

בינתיים אנחנו ממשיכים להתמודד. לאפשר לעופר המדהים לנוח, לעבור את הטיפולים בקלות האפשרית ולספור את הימים לאחור.

הרבה דברים ממשיכים להשתנות. ולרגש.

אני גדלתי בשנה . בחצי שעה האחרונה לפני שנרדמתי ביום ההולדת שלי, ישבתי לכתוב לעצמי במה השתנתי בשנה האחרונה. אני גאה בעצמי. גדלתי באמת הפעם.

עידו גדל בשנה. ילד מדהים.

תומר התחיל להסתובב מהגב לבטן ומהבטן לגב.

אח שלי ומשפחתו חוזרים לארץ.

אני יוצאת לדרך חדשה מקצועית, ומקווה להתחיל להגשים לאט לאט את החלומות שלי.

 

Future-Quotes-14

Her side:

Such joy! Thank you world, God, the universe, everyone who helped, and thought of us, and lit a candle, and sent positive energy our way.

The PET scan was clean. No more cancer in Offer’s chest.

Although it’s a bit difficult and stressful to go through two more aggressive treatments until we can celebrate the end of this chapter in our lives (the doctor recommended to continue with aggressive treatments because they finished off the cancer), I know that Offer is strong and time flies and soon we will be able to really fully breathe a sigh of relief.

We are both still postponing any big celebrations… Offer – because he wants the difficult treatments to be behind him… because he's tired, tired of the dizziness, and being in pain and feeling sick…

And me…maybe its superstition, or still anxiety and fears.

I have already asked to reserve my place for the last treatment. I want us to be together for the final moments of the treatments.

I know that the cancer will continue to be part of our lives. I know that we will continue to fear it. Offer will have to be tested every six months and those will be stressful days, but we will have to learn live our lives that way.

In the meantime, we continue to walk forward. Allowing Offer a lot of rest time, helping him go through the treatments as easily as possible and counting the days. Soon.

Life is full of changes and excitements.

I just celebrated a birthday. Just before I fell asleep on my birthday, I sat down to write how I changed this last year. I'm proud of myself. I really grew up this time.

Ido celebrated his 5th birthday. Amazing kid.

Tomer began to turn from back to belly and belly to back.

My brother and his family are returning to Israel.

I'm starting a new road professionally, and hope to begin to make my dreams come true.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s