טיפול III:

הצד שלו: ביום ראשון התחלנו את המחזור השני של הכימו (כל מחזור זה שני טיפולים). בסוף המחזור הזה (אחרי הטיפול הבא) אעשה pet ct כדי לראות איך הדברים מתקדמים והאם ממשיכים ככה או משנים משהו בתוכנית. לטיפול באה איתי יעל, כשאמא שלי דואגת לתומר ומתחלפת עם יעל בזמן האכלות. הטיפול עצמו עבר בסדר, בשלב הזה אפשר כבר להגיד "כרגיל" אני מניח. החדשות הרעות של הטיפול היו שמערכת החיסון לא משתפרת מספיק ועדיין גבולית, ולכן עליתי למינון של ארבע זריקות לאחר הטיפול. החדשות הטובות היו שנשלחתי לעשות צילום חזה, והרופא אמר אחרי שראה אותו שנראה שמתקדם טוב. למען הסרת ספק, החדשות הטובות גדולות בהרבה מהרעות, שזה תמיד מוצלח.
המשך השבוע עבר די בנוהל. יום שני היה סביר, מה שהביא לאופטימיות מסויימת.. וביום שלישי כבר היה פחות טוב, מה שהביא את יעל וההורים שלי להיזכר שבדיוק כך היה גם בפעמים שעברו.. אז שלישי ורביעי היו הימים הגרועים עם הרבה חולשה, סחרחורות, וכאבי בטן. חמישי הראה כבר שיפור, וכך גם שישי, ורק היום, בשבת, התבנית קצת נהרסה שבצהריים הותקפתי בכאב ראש וסחרחורות, אבל מאז הצהריים גם זה השתפר (גם עם לא עבר לחלוטין..) ובתקווה מכאן נעבור לשבוע היותר טוב.
נקודות ציון בשבוע כללו את יום ההולדת של עמית. היה לו יום נהדר והוא היה ממש מאושר.. לצערי, אני כמעט ולא הייתי מעורב. בבוקר הוא הלך לחגוג בגן, כשאמרתי שלא אבוא התעצבן אלי והתעצב, מה שדי שבר לי את הלב. אבל הוא נהנה מאוד במסיבה, במיוחד מעידו (הקשר שלהם ממש השתפר ועמית די מעריץ אותו). מאוחר מכן הלך לסבתא, לחגוג שנית. גם לשם לא הלכתי, עקב מספר רב של אנשים (כולל ילדים!), ושוב חגגו בלעדי. טוב, מבאס, אבל יהיו עוד הרבה ימי הולדת..
הדבר השני שקרה היה שתומר התחיל לחייך, משהו שמשדרג את התינוק בצורה מאוד משמעותית לדעתי. זה הופך אותו לקצת אינטרקטיבי, וכמובן שהוא מלאך של חמידות כשהוא מחייך.
הדבר האחרון היה שבשישי לא היה לעידו גן ונשארתי לבד איתו לכמה שעות. יצא לנו לדבר ולשחק קצת, וזה היה ממש נחמד. הוא כבר לא קטן, מאוד חכם ופשוט ילד נהדר, וטוב להנות מזה מדי פעם.
טוב, בשאיפה יש לי עכשיו שבוע יותר נחמד, שמסתיים בליל סדר צנוע (אני, ההורים וסבתא. יעל והילדים ילכו לאמא שלה. מעציב אותי שלא אהיה עם הילדים, אבל כך הם יקבלו סדר יותר נורמלי, ואני ממילא מוגבל למספר אנשים מצומצם..), ואחרי טיפול אחרון לפני ה ct..

הצד שלה: קצת על הילדים –

  • תומר – זו הפעם הראשונה שבה אני חשה בבירור בקשר בין המצב הנפשי לבין כמות החלב שאני מייצרת. אם עובר עליי יום מתוח, קשה, מאתגר, אני מגיעה לשעות הערב בלי חלב. מצד אחד אני מרגישה אשמה על כך שהקשיים שאנחנו עוברים במשפחה גורמים לי לפחות סבלנות אליו, ורוב הזמן אני רוצה שהוא ישן כדי שיהיה לי זמן לעשות דברים אחרים, במקום להנות ממנו יותר…

ומן הצד השני המצב שנקלענו אליו איפשר לעופר ולי לחוות את החיוך הראשון של תומר יחד. שנינו. חוויה בלתי נשכחת.

  • עמית – חגג השבוע יומולדת שלוש! ובהחלט מרגישים! הוא נפרד מהמוצץ, כמעט נפרד מהחיתולים.

בכל יום בשבוע שלפני יום ההולדת שלו, עמית התאמן לפני השינה בשירת "היום יום הולדת", גם בעברית וגם באנגלית. התלבטנו רבות אם להביא את עידו למסיבה של עמית בגן (חשבנו שיהיה לעמית נחמד לקבל את כל תשומת הלב…) ובסופו של דבר עידו הגיע וזו הייתה חוויה יוצאת דופן לכל מי שצפה בשני אלו. עמית היה פשוט באקסטזה של אושר מוחלט. הוא כל כך נהנה שאחיו הגדול היה איתו במסיבה וכמעט והתייחס רק אליו. רקד איתו, חיבק אותו, לחש לו באוזן. בשלב מסוים עמית אמר לי "אני כל כך שמח!!!"

אני לא אשכח לעולם כמה מרגש היה לראות אותם יחד.

  • עידו – בזמן שישבנו על הנדנדה בחצר (בינתיים הצלחה פנומלית!) ושיחקנו משחקים, עבר לי רעיון גאוני בראש ושאלתי אותו אם הוא רוצה לשחק במשחק הרגשות. אמרתי לו שהחוקים הם שאני אספר לו סיפור על ילד והוא יגיד לי מה הילד מרגיש. אז התחלתי מלספר על ילד שנולד לו אח חדש.

ושאלתי מה הוא מרגיש.  הוא לא חשב הרבה ואמר "עצוב". שאלתי "למה?"

"כי קשה לאמא שלו וקשה לאבא שלו. לתת לו אוכל ולתת לו לישון"

ואו. שוב תפס אותי ללא מילים. מדהים הילד הזה. כמה הוא שם לב לכל דבר. כמה הוא רגיש לאחרים. אני יודעת שתמיד אומרים שילדים מבינים יותר ממה שאנחנו חושבים. אבל נדירות הפעמים בהן אנחנו מצליחים ממש להציץ לתוך המוח והלב שלהם. גם בכדי לשמוע כמה עצוב להם שעוברת עלינו תקופה קשה, וגם בכדי לשמוע כמה הם שמחים שהאח הגדול שלהם בא לחגוג איתם את החגיגה הגדולה ביותר.

Her side: Something about the boys –

  • Tomer – this is the first time I can clearly feel the link between my mental health and the amount of milk I am producing. When I’m having a tense, difficult, challenging day, evening arrives and I find myself without milk to feed Tomer with. On the one hand I feel guilty about the difficulties we are going through as a family, which make me less patient towards him, and the truth is, most of the time I just want him to fall asleep so I have time to do other things…And I know I should be enjoying his baby period more, because it will go by so quickly.

And on the other hand the situation we found ourselves in, allowed Offer and me to experience Tomer’s first smile of together. Both of us together. An unforgettable experience.

  • Amit – this week he celebrated his third birthday! And he certainly feels more grown up! He said goodbye to the pacifier, and is on his way to be diaper free!

Every day during the week before his birthday, Amit practiced singing "Happy Birthday" in both Hebrew and English before going to bed. On the morning of his special day we were still unsure whether to bring Ido to Amit’s party in his Gan (we thought it would be nice for Amit to get all the attention…) and eventually Ido did come and it was an extraordinary experience for anyone watching these two. Amit was just absolutely ecstatic. So happy. He enjoyed his big brother being with him at his party and only noticed him. Danced with him, hugged him, and whispered in his ear. At one point Amit looked at me and said, "I'm so happy!!!"

I will never forget how exciting it was to see them together.

  • Ido – as we sat on the swing in the yard (so far a phenomenal success!) and played games. A brilliant idea crossed my mind and I asked him if he wanted to play the emotions game. I told him that the rules are that I'll tell him a story about a boy and he'll tell me how the child feels. So I started by telling him about a boy that just got a new baby brother.

I asked what he feels. He didn’t think much and said "sad". I asked "Why?"

"Because it’s hard for his mother and for his father. It’s hard to give him food and let him sleep"

Wow. Again Ido leaves me speechless. This kid is amazing. The way he notices everything. How sensitive he is to others. I know everyone always says that children understand more than we think, but it’s quite rare to be able to really glimpse into their mind and heart.

To glimpse and see that they are sad we are going through hard times, but also to be able to hear how happy they are that their big brother came with them to celebrate the biggest celebration there is.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s